תרבות הפילנתרופיה בישראל ספגה לא מעט שינויים וחידושים בשנים האחרונות, זאת על רקע השינויים החברתיים והטכנולוגיים המתרחשים בישראל ובעולם.

כך שאם עד לפני מספר שנים התורם הישראלי הושפע בעיקר מאידיאולוגיות וסיסמאות קולקטיביות סתמיות  שנזרקו לעברו, הרי שכיום הוא שואף להפגין מעורבות של ממש בפעילות הארגון ותר אחר השפעה חברתית מעמיקה יותר. במחקר שביצענו לאחרונה, חשפנו ממצאים מעניינים הנוגעים לתורם הישראלי החדש, תוך התייחסות מעמיקה למגוון מרכיבים סוציו דמוגרפיים וכלכליים שונים.

התורם הישראלי במספרים – כמה הוא תורם, למי ובאיזו תדירות?

נראה כי התורם הישראלי נעשה חשדן יותר עם השנים, כך שאם בעבר רבים היו תורמים בפתח הדלת מבלי לשאול יותר מדי שאלות, הרי שכיום אנשים לא מהססים להביע ספק ולהפגין יותר שיפוטיות לפני שהם מחליטים לתרום לעמותה זו או אחרת. עם זאת, נראה כי חלה עלייה בכמות התורמים הפרטיים ובסכום התרומות בישראל בעשור האחרון. כמו כן, נתונים שונים מראים כי ישראלים תורמים אחוז גבוה יותר מסך ההכנסה הפנויה שלהם ביחס למדינות מסוימות באירופה בעלות שיעור הכנסה זהה. כך שלמרות שהתורם הישראלי נחשב פחות עשיר, ביחס לתורמים משוויץ או גרמניה לדוגמא, הוא עדיין מפגין נדיבות גדולה יותר ביחס לרמת ההשתכרות שלו. מה שמחזק את מעמדה של ישראל כמדינה בעלת מודעות פילנתרופית מפותחת.

שיעור התורמים בישראל משתנה ונע בין 61% ל- 87% אחוזים, בין אם באופן פורמלי על ידי תרומה ישירה לארגונים מוכרים, או בצורה לא פורמלית. רוב התורמים מעידים כי הם תורמים לפחות פעם בשנה, כאשר תורמים רבים נוהגים לתרום באופן קבוע עבור ארגון או עמותה מסוימת לאורך כמה שנים ברציפות. מה שעשוי להעיד על חיבור חזק בין התורם לערכי הארגון. כמו כן, נתונים שונים מראים כי סכום התרומה אף עשוי לעלות כאשר מדובר בהתקשרות ארוכת שנים.

נתון מעניין נוסף מתייחס לפער שבין התרומה החציונית השנתית של משקי הבית בישראל לסכום התרומה הממוצעת. בעוד שהתרומה החציונית של משקי הבית נאמדת בשיעור שבין 350 – 600 ₪ בשנה, הרי שהתרומה הממוצעת מתאפיינת בשונות גדולה יותר ושיעורה נע בין 297 ל – 2276 ש"ח בשנה. פער זה מראה כי חלק קטן מהתורמים אחראים על רוב רובן של התרומות.  

מניעים, דרכי נתינה ויעדי תרומה מועדפים

התקשורת הרב ערוצית של ימינו והפעילות הענפה ברשתות החברתיות, העמיקו את החשיפה לעוולות חברתיות שונות ואף השפיעו באיזשהו אופן על יעדי התרומה של התורם הישראלי החדש. נוסף על כך, ביהדות התרומות מעוגנות כמצוות (כמו תרומות ומעשרות), ואף התרבות בישראל מעודדת נתינה ללא תמורה. כך שכיום, יותר ויותר תורמים פונים מיוזמתם בעיקר לארגוני סיוע, רווחה, בריאות, דת וחינוך, מתוך רצון כן ואותנטי לשנות ולהשפיע. תחומים אלו מתיישבים עם דמותו של התורם הישראלי החדש, המתאפיין במעורבות גדולה יותר, במניעים אלטרואיסטים וברצון להשפיע ולייצר שינוי מידי. כך שאם בעבר עמותות רבות השתמשו בסיסמאות שיווקיות במטרה ליצור תחושת אשמה וחמלה בקרב התורמים, הרי שכיום המיקוד הוא סביב תחושת השליחות והיכולת לשנות.

אך לצד הפעלתנות ותחושת השליחות המניעה תורמים רבים, לא מעט תורמים בישראל פועלים מתוך מניע קהילתי, המתבטא בעיקר בתרומות עבור ארגונים דתיים וחרדיים. כך שבמקרים אלו, התרומה אינה מתבצעת בהכרח מתוך הכרה מעמיקה בערכים של הארגון, אלא מתוך מצווה דתית או חובה מוסרית כלפי הקהילה אליה התורמים משתייכים.

אף על פי שכיום קיימים יותר ויותר עמותות וגופים העוסקים במגוון רחב של תחומים, נראה כי כמחצית מהישראלים תורמים בצורה פאסיבית ולא באופן יזום. עם זאת, תרומות יזומות לרוב מסתכמות בסכומים גבוהים יותר, שכן תורמים רבים מעדיפים לתרום סכום גדול עבור ארגון ספציפי, מאשר לפזר סכומים נמוכים בין הרבה ארגונים שונים. צורת הנתינה הספונטנית המאפיינת ישראלים רבים, באה לידי ביטוי גם בדרכי הנתינה ובמאפיינים של התורם, כך שצעירים נוטים יותר לתרום דרך האינטרנט או במקום העבודה ואילו מבוגרים עדיין מעדיפים לתרום דרך הטלפון או בדואר. אף על פי שהתרבות הדיגיטלית העכשווית הביאה לעלייה משמעותית בכמות התרומות המתבצעות און ליין ובאשראי, רוב הישראלים עדיין תורמים אוף ליין – בסופר, בחנויות, בפתח הבית או ברחוב.

האם  הייטקיסטים  תורמים יותר?

נתונים רבים שנאספו לאורך השנים חושפים מתאם חיובי בין נתונים סוציו דמוגרפים מסוימים לסכומים הנתרמים מדי שנה. כך שבעלי הכנסה והשכלה גבוהה, נשואים ודתיים, אכן תורמים סכומים גבוהים יותר ביחס לשאר. עם זאת, נראה כי דווקא התורמים העניים נוטים להיות נדיבים יותר ותורמים סכומים גבוהים יותר ביחס להכנסה שלהם. כך שלא תמיד קיים קשר ליניארי בין סכום התרומות לרמת ההכנסה. כך לדוגמא, אנשים המשתייכים לציבור החרדי והדתי, נוטים לתרום בתדירות גבוהה יותר ובאופן קבוע, בעיקר עבור ארגוני רווחה ותרומות לנזקקים, אף על פי שמדובר במגזר המתאפיין ברמות הכנסה נמוכות.

נתונים אלו מסבירים באיזשהו אופן את הפילוח התעסוקתי של התורמים,  כך שחלק גדול מהם משתייכים בעצמם לעמותות ולמלכ"רים. כשבאופן מפתיע רק 3% מסך התורמים משתייכים למגזר ההייטק ורק 2% עובדים בתחום הבנקאות והפיננסים. עם זאת, עובדים המשתייכים לשני התחומים האחרונים לרוב תורמים סכומים גדולים יותר בממוצע מאשר תורמים אחרים.

נתון נוסף מתייחס לקשר בין כמות וסכומי התרומות לגילאי התורמים. כאשר הפילוח בין הגילאים השונים מעורר לא מעט מחשבות ותהיות בנוגע לאופן בו תחום הפילנתרופיה נתפס בקרב קבוצות גיל שונות. כך לדוגמא – בני דור ה-X עד גיל 43 , נוטים לתרום את הסכומים הגבוהים ביותר, ואילו בני דור המלחמה ודור ה-y  מתאפיינים בשיעורי תרומות נמוכים יותר. עם זאת, ניתן לקשור זאת למשתנה ההכנסה, שכן בני דור ה-y  וה- Z נמצאים פחות זמן בשוק העבודה לעומת בני דור ה-X, כך שרמת ההכנסה שלהם עשויה להיות נמוכה יותר.  

 אז מה למדנו?

הפילנתרופיה בישראל עברה כברת דרך במהלך השנים, כך שכיום התורם ישראלי הרבה יותר מעורב ומודע לפעילות הארגון או העמותה לה הוא תורם, מאשר בעבר. כמו כן, הנתונים שנאספו לאורך השנים בנוגע למאפיינים הסוציו דמוגרפיים של התורמים בישראל, עשויים לסייע לעמותות ולמלכ"רים לבסס תכנית פעולה מדויקת יותר, במטרה לטרגט את התורמים הרלוונטיים עבורם ולשפר את האופן בו הם נראים ונתפסים בעיני הציבור.